ליוסקה

קשה לי, קשה לי מאוד לעמוד כאן ולהפרד ממך.

כה התרגלתי בשנים האחרונות להתווכח, להתלבט, לכעוס, לחייך ולאכול שניצל במהלך ישיבות ועדת המינויים, ישיבות הנהלת מרכז שירותים בהן היינו חברים במילואות.

הדייקנות, ההקפדה על כל פרט, הפתיחות לחבר, חשיבות הקשר של מילואות והמשקים והמחויבות לכדאיות כלכלית היו המאפיינים אותם למדנו ממך, וקשה לתאר ישיבות אלה בלעדיך.

הנהלת מילואות וחברים במילואות נפרדים ממך היום, בתקווה שנהיה ראויים ומסוגלים להמשיך בשמירה ופיתוחה של מילואות שהיתה מפעל חייך !!

ארצה לסיים בשיר של דליה רביקוביץ שכאילו תאר אותך ומאבקך:

"אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לך
ולא מחמת זקנה.
שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום ובקור,
שנים כה רבות,
כמעט נוצר רושם של שלווה.
אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים
מעין גאווה.
שנים רבות עוברות עליהם בצפיה – מי שעתיד לשבר אותם עדיין לא בא
ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר
ודומה הם ללא תנועה.
עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים – יבוא וילך.
ופתאום האבן פצועה.
אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה.
ומה גם אנשים."

היה שלום,
רמי רז – מילואות.

«« הקודם                              הבא »»

 

מודעות פרסומת