לאושי היקרה

אתמול בערב יונת מסרה לי שיוסק'ה נפטר.

זה עצוב לי לדעת וכמובן גם הזכיר לי תקופה ארוכה של קשר אישי ומשפחתי שהתחיל לפני כ -33 שנים. את התמיכה והיחס המשפחתי החם שהיה לי בביתכם זה משהו שהזמן לא ישכח וכנראה ישאר בזכרוני לתמיד.

אני מקווה שיוסק'ה לא סבל הרבה בימו האחרונים וכמו כן אני מקווה שאת בבריאות טובה, עדין מלאת חיים ואופטימיות רבה, חיוכים וחוש הומור שישמרו עליך ותמשיכי להנות מהילדים והנכדים לעוד שנים רבות.

יוסק'ה בעיני תמיד היה מהמיסדים והמנהיגים של הקיבוץ.
אני יכול להודות שלפחות בשני תחומים יוסק'ה בהחלט השפיע על חיי:
1. האהבה לריקודי עם. אני עדיין רוקד ומרקיד ולפעמים נזכר ביוסק'ה שהוא היה פחות או יותר בגילי, גם אהב לרקוד ולהשתולל. אפשר להיות רציני וגם לרקוד… ואם זה היה טוב ליוסק'ה אז זה גם טוב בשבילי.
2. הרצון העז לעשות הכל בשלמות ב – 100%, אני כמובן מנסה כל הזמן, אבל ליוסקה זה היה פשוט טבעי, חלק מהנשמה שלו.
אני כבר 15 שנה לא בקיבוץ, אבל אין לי ספק שיוסק'ה לא השתנה הרבה.

יוסק'ה היה גם איש עקרונות נלהב. ובזמנו לא מעט נפגעתי מהעדפת העקרונות שלו על רצונותי, גם אם הייתי הבן המאומץ שלו.
היום אני כמובן רואה את זה אחרת. ליוסק'ה טובת הקיבוץ, האמון החברתי, השאיפה לצדק הקיבוצי, היו תמיד במקום הראשון וזה מה שלדעתי יחסר לקיבוץ עם מותו. אני בטוח שיוסק'ה היה נכס לקיבוץ ובהחלט ישאר כך בזכרונם של רבים.

אושי, אנא שמרי על כוחך בימים קשים אלה.
הדמעות בעיני ברגע זה רק מחזקות את רגשי האהבה וההערכה לכל מה שעשית למעני בעבר.

חזק ואמץ !

הבן המאומץ – אברהם זהר

«« הקודם                              הבא »»

 

מודעות פרסומת