יוסקה ,

פעמים רבות כל כך, רציתי לומר לך עד כמה חשוב ומיוחד הוא לי הקשר שנוצר בינינו, לאט לאט לאורך השנים.

אבל לא אמרתי, כי דברים כאלה נשארים איכשהו חבויים תמיד מאחורי מבוכות והגינות.
חוץ מזה, אין אתה איש המזמין השתפכויות ומילים מיותרות. אז לא אמרתי.

אהבתי את הקשר הזה דווקא בגלל פער הגילים והשוני באופי שלנו, אני אימפולסיבית ולא מאורגנת ואתה מסודר, קפדן, תכליתי "לכל דבר יש מקום וזמן" וכו'. איכשהו בשנים האחרונות החלפת קצת את מקומו של אבא שלי בצמתים חשובים בחיי – מהר מאוד זיהית את הכשרון שלי לאבד מסמכים חשובים הקשורים בענייני האישיים ומאותו רגע סודר לי מקום באחת המגרות שלך וכל מסמכי תויקו בהקפדה ונשמרו עבורי.

כמה דחקת בי לסיים את כתיבת התזה שלי וללמוד נהיגה. לא כמרכז ענף חלילה, אלא כמי שחשוב היה לו שהמשימות יבוצעו עד תום.

הרבית גם לדבר על שחשוב ש"תסתדרי בחיים", אני נוצרת בליבי את השיחות האישיות הללו ואת אלה שנוספו בשנה האחרונה בה התראינו באינטנסיביות רבה לצורך הפעלת שנת היובל. איך שהוא הרעיונות והתזזית שלי עם הארגון והתכליתיות שלך הפיקו משנינו את המיטב. אפילו מוויכוחים מרים יצאנו בשלום, עוד יותר חברים…

בזמן האחרון שכבר העזתי לשאול לשלומך וענית בעצב: "יהיה בסדר", קיוויתי כל כך שדברים יסתדרו.

במוצאי חג היובל לאחר הפסיטרה"ן ניגשת אלי וחיבקת אותי בחום ומיד פנית ממני שלא אראה אותך בוכה. ובכיתי גם אני. הייתי גאה בך על אומץ לבך. למחרת, כדי לדחוק את הקץ, ניסיתי לשכנע אותך לקחתי פרויקט נוסף הקשור בשנת יובל ואתה אמרת בשקט כי יותר לא תוכל.
כמה התקשת לוותר, ידעתי בדיוק מה זה אומר.

בפעם האחרונה שראיתיך היתה שעת צהריים, כשצעדתי נמרצות מאחורי ביתך ואתה באת מולי באיטיות, פניך אפורות, אותתת בידך לשלום ואמרת לי: " כל הכבוד, אל תפסיקי…" שהרי גם לרזות האצת בי כל השנים.

לפני מספר ימים שלחתי אליך גלויה מכאן ובה ניסיתי, במקום המצומצם שגלויה מאפשרת, לכתוב לך את אהבתי, אבל הגלויה אחרה כנראה את המועד, ואני לא הספקתי לומר ואתה אולי אינך יודע.

תחסר לי יוסקה מאוד מאוד.

יעל נדלר – ד. אפריקה.

«« הקודם                              הבא »»

 

מודעות פרסומת