שמישהו יכתוב

שמישהו כבר יכתוב איך זה קרה.

שיכתוב גם את הלקראת. את ההקדמה.
על איך נודע. ואיך זה הרגיש. וכל הלא נודע.
על כל המחשבות והפחדים. והתקוות הקטנות שבדרך.

ועל ההשתנות.
שמישהו יכתוב איך זה משתנה.
על הכח שבא. על הצמיחה.
כן, שמישהו יכתוב על כל הטוב הזה שבא מתוך הרע. והנורא.

*

ושיכתוב על הרגע ההוא, הרגע בו הכל נעצר.
על אותו רגע מדויק בו נעצרה הנשימה.
קודם שלו.
ואז שלך.
נעצרה ואצרה בתוכה את כל הפחד והבהלה.

שמישהו יכתוב על החיבוק ועל האנשים ששחררו אותה.
שמישהו יכתוב על כל אותם שהיו שם.

ועל הריח. הריח הנורא.
שמישהו יכתוב עליו. ועל הצבע שמקבל עור של אדם שנאכל.
שמישהו יכתוב על זה כבר. ויתן לזה שם וצורה.
ויתאר איך מרגיש מגע שפתיים בעור הקר לנשיקה אחרונה.

ויתאר איך שוכב מולך אדם. הוא חלק ממך.
ואומרים לך שהוא כבר לא קיים.
אבל אתה כן. אתה כאן.
שמישהו יתן לזה שם. והגיון.
*

ושיכתוב גם על ההקלה.
ועל התודה. ועל הכח הזה שבא. ועל התקווה.
ועל החיבוק הענק שכל כך לא מובן מאליו.
שמישהו יכתוב על כל זה.
*

ועל הגעגוע. שבא והולך.
ועל התקופה הזאת שלקראת היום ההוא שחוזר כל שנה. כל שנה.

שמישהו יכתוב ויתן לכל זה שם.
*

ואני אוכל לקרוא.
ולהגיד – וואו. נהדר. זה כל כך, אבל כל כך, מדוייק…

אורית ,  2008

*

«« הקודם                              הבא »»

 

מודעות פרסומת