אחינו

עשור שלם

עשר שנים

חמש מאות ועשרים שבועות

ימים

שעות

לזמן יש תכונה של השתנות וגמישות.

בהתחלה, מיד כשעזבת,

הוא היה ממש איטי

מהסס

הולך קדימה וקופץ אחורה בלי אתראה

·

ואז חווינו את ה"פעם הראשונה".

היום הראשון שלא נוסעים לבית החולים,

השבת הראשונה בלעדיך,

הפעם הראשונה שיורד גשם ואתה לא רץ להכניס דברים למרפסת

הפעם הראשונה שאושי מכסחת את הדשא ואתה לא מעיר לה

ראש השנה הראשון בלעדיך,

סוכות

פסח,

יום העצמאות

והופ – השנה הראשונה.

·

וכמה שהיא קשה

וכמה שאלה שבאות אחריה לא קלות יותר.

אולי, נדמה, שהזמן, לפעמים, רץ בהן טיפה מהר יותר

או יותר נכון שאנחנו מוצאים את עצמנו עוסקים ועושים וחושבים גם על משהו שונה.

וזה לא אומר שאנחנו פחות מתגעגעים

וזה לא אומר שפחות איכפת לנו

וזה לא אומר שאנחנו פחות אוהבים

זה אולי אומר שאנחנו מגייסים את כל הכוחות שלנו ופשוט קצת, טיפ טיפונת, מתרגלים.

·

ואנחנו, כל מי שעומד כאן היום נושא חלק ממך אצלו בלב

אצלו בנשמה

אצלו בזכרון

כל מי שעומד כאן היום נשא עיניו אליך מתישהו בעשור האחרון בתפילה

בבקשה

בגעגוע

לכל מי שעומד כאן היום וגם לאלה שנמצאים במקום אחר, חסר חלק מאז שעזבת.

את החלק הזה אי אפשר להחליף

את החלק הזה אי אפשר לתקן

אבל חשוב שתדע, יוסקה, שכל החלקים האלה

וכל הפיסות הקטנות האלה של זיכרון

וכל הפיסות האלה של רגשות

הן אתה.

ולא חשוב איפה אתה הפיזי נמצא

או איפה אנחנו הפיזי נמצאים

חשוב מה אומרים החלקים

והם אומרים שאתה חסר.

חייקוש.

«« הקודם                              הבא »»

 

 

מודעות פרסומת